שלום לך ונסה, עוד נתגעגע אלייך.
תודו בזה או לא. בין אם אהבתם אותה ובין אם לאו, ונסה הביאה לבית האח הגדול משהו שונה ומיוחד. משהו בניחוח צרפתי. המבטא, השירים, הישירות, הנועזות, הצעירות, החיים ומעל הכל הכנות.

לא נשכח אותך ונסה, את כל הרגעים היפים, המצחיקים והמרגשים. גם אם חזרת כעת לסוסים – אהבת חייך, אנו קוראים לך לשוב ולכבוש אותנו מחדש.

נכון, את פרובוקטיבית, את נועזת, את צבעונית, את מחוספסת וגם ובעיקר חרמנית. אז מה? אין אחד שלא התעניין במעללייך. "האם ונסה חזרה לאיתי?", "מה ונסה עושה כעת עם יוני?", "האם ונסה תישאר נאמנה ליוסי ועינב?", השאלות הללו ואחרות צפו ועלו על ידי צופים רבים, במהלך שהותך בבית. וזאת למה? כי יש בך קסם אישי שלא קיים אצל אף אחד מקרב הדיירים.

אפילו התמימות שלך הייתה בסגנון אירופאי, קלאסי. כמה האמנת בצבר שפעם אחר פעם העלה אותך לגריל ונבצר מאיתנו להזהיר אותך מישראלי-אירופאי זה שניחן בסבר פנים יפות אך פיו וליבו אינם שווים. וכמה רצינו להזהיר אותך משיפרה שנתת לה כבוד אך תמיד חיכתה להסתלקותך מהבית ובסוף זכתה לרגע מיוחל זה.

אל תכעסי על עינב. כי עינב חברתך הטובה לקחה על עצמה את עלבונו של איתי. קשה היה לעינב לראותך מפלרטטת עם הדייר החדש בבית האח הגדול בעוד איתי נשאר זנוח מאחור, פגוע ונבגד. איתי אמנם סלח לך, כי איתי אוהב אותך אהבת אמת ואת אותו, אך לכי תסבירי זאת לאלפי צופים בבית שגדלו בבתים מסורתיים ושמרניים (כמו רנין ועינב) ששם כבודה של אישה פנימה. איך תמיד דאגת לומר: "לאיתי יש לב של זהב" ולא טעית. רובנו חושבים כך, פרט לחסרי הלב (כצבר ושיפרה שאצלם הרגש מתחיל ונגמר בראש).

שישים יום בילינו בחברתך, רחוקים ממך אך צופים בך בכל זווית אפשרית ובכל שעה משעות היום. הרבה אמפתיה הפגנת כלפי דיירי הבית והם בסופו של דבר בגדו בך. אך לא בך הם בגדו אלא בעצמם. כי את מהווה מעין סוג של "מראה חברתית" והם לא היו מסוגלים להתמודד עם הכנות, הישירות והדוגריות שלך. תמיד היית נאמנה לדרכך, לאמת הפנימית שלך, גם במחיר הכבד שנדרשת בסופו של דבר לשלם – ולא יראת.

בארץ מכבדים אנשים חזקים, אנשים שנאמנים לדרכם, ועל כן את יכולה להסתובב בחוצות העיר בגאווה ובהדר. לא כמו שי שלבטח סופג קיטונות של ביקורת על התנהגותו האלימה כלפי חבריו – לאון ורנין.
אם איתי סלח לך אז כולנו נדרשים לסלוח לך. גם עינב. ויש לי תחושה שבסופו של דבר תסלחי לה ותביני אותה על מעשיה שהביאו להדחתך. עינב אדם מאוד רגיש לסביבה וככזו לא יכלה לשאת את הכאב של איתי. היא פשוט נפגעה בשבילו ואת הסוף כולנו יודעים.

אז בטח את כבר מקפצת על הסוס שלך ומשחקת עם הכלב ועם כל החיות שאת אוהבת. אין ספק ששהייתך בבית האח הגדול סיפקה לכולנו הזדמנות ללמוד שיעור מאלף על חיות בכלל ועל סוסים בפרט. גם אם יש כאלו שיטענו שאת נוהגת בגברים כמו בסוסים ומנסה לאלפם, אז בואי אני אגיד לך משהו, הרבה גברים רוצים להיות מאולפים ולכן הם הולכים שבי אחרי הנשים המאלפות. משהו בסגנון הביצה והתרנגולת. ומאחר שאני מאמין שאת שלמה עם כל מה שעשית וכל מה שאמרת אני סמוך ובטוח שתתמודדי היטב עם אמירות עוקצניות ומעליבות.

כמה תחסרי לנו בלילות, עם השיחות על מידות וגדלים של איברים וגברים. הדיאלוגים הליליים עם לאון ועינב ואיתי. כמה משעמם יהיה לנו והרבה הרבה פחות סקסי. טוב, יש לנו עכשיו את אינה אבל זה לא אותו הדבר.

החברות האמיתית עם איתי, החיבור המיוחד לעינב, האמונה העיוורת בצבר, כל אלה שייכים לך וכעת נותר לך להמשיך את חייך ואני מקווה שהשהייה בבית האח הגדול היוותה עבורך, כמו שעבור כולנו, שיעור חשוב מאין כמותו על יחסים שבין אדם לחברו. אני חייב לומר שיש דבר אחד שלא 'נפלת' בו לאורך כל שישים הימים וזה הנושא של דעות קדומות. פעם אחת לא חטאת בחטא זה ועל כך את ראויה לכל שבח. מעניין שגם איתי דמה לך מאוד בתכונה זו וכנראה שזאת הסיבה שמצאתם שפה משותפת ואמיתית.

ולסיום ונסה תזכרי אימרה יהודית עתיקה, כדברי חז"ל, שאמרו: "איזהו הגיבור הכובש את יצרו". כי פה זה מתחיל ופה זה נגמר. "Laisse Moi T'aimer" (לֶס מוּאה טֶמֶה - הניחי לי לאהוב אותך).
Au revoir Venessa

הטור מאת: תומר