למעלה משבעים יום חלפו מאז כניסת הדיירים לבית האח הגדול וכל הרעש התקשורתי שהתלווה לכניסתם הפך לשיגעון מדינה. מיליוני צופים מכל רחבי המדינה מרותקים לתכנית ועוקבים בדריכות אחר התנהלות הדיירים בבית שבנווה אילן.

נווה אילן הפך ממושב אנונימי שמארח את אולפני ערוץ 2 למרכז ההתרחשות וההוויה של החברה הישראלית. המושב לבש צורה חדשה של קיבוץ צבעוני ותוסס שמארח בשטחו פרידמנים ובובלילים, יהודים וערבים, הומואים והטרוסקסואלים, בנים ובנות, אך מעל הכל הפך למדורת השבט הישראלי שכל העיניים נשואות אליו, ומתוך הלהבות בעצם מבחינים הצופים בהשתקפות של עצמם.

לצפייה בתוכנית יש השפעה רגשית קולוסאלית על הצופה בבית. המעורבות הרגשית במתרחש בתוך הבית - על רקע הדיאלוגים בין הדיירים, המריבות, הרכילויות, הבגידות, ההדחות, העקיצות וגם האהבות – יוצרת גלים סוערים בליבה של החברה הישראלית שרק השנה חגגה שישים שנה למיסודה.

יכולים המלעיזים לטעון בצדק שעצם ההתעסקות בנושא עלולה לשחרר שדים חברתיים ועדתיים מהבקבוק, ואני שואל את עצמי: אז מה? מה רע בלהתעסק בכל הנושאים החברתיים שעד היום טוטאו מתחת לשטיח? מה רע בלהעלות על סדר היום את כל מה שהדחקנו והסתרנו בשם הצביעות וההתחסדות? אם עינב בובליל טוענת שקשה לה עם דפוס ההתנהגות של הפרידמנים אז בואו נקשיב לה וננסה להבין מה היא מנסה להגיד. אם צבר חושב שהבובלילים הם "שאריות אדם" אז בואו ננסה להבין מדוע הוא חושב ומתבטא כך? אם רנין חושבת שיש בקרבנו גזענים אז בואו ננסה לראות אם היא צודקת. אם לאון מרגיש שהוא צריך לקבל הצדקה מהחברה על היותו הומו אז בואו נשאל את עצמנו מדוע?

וחוץ מזה, נמאס מהדה-לגיטימציה שמנסים לעשות פה לעצם הניסיון להעלות שאלות הנוגעות לכל אחד מאיתנו. מדוע ביקורת נתפסת כדבר שלילי? גם אם היא כלפי קבוצה כזו או אחרת. אם בדברים שאני כותב כאן יש אהדה מסוימת כלפי יוסי בובליל בו בזמן שאני מבקר את התנהגותם של שיפרה וצבר, אז לא חייבים לחשוב ולהרגיש כמוני אך אני מצפה מכל האינטליגנטיים שיכבדו את זכותי להשמיע את דעתי, מעצבנת ככל שתהיה. וזה בדיוק מה ששיפרה לא קולטת, היא לא מוכנה בשום פנים ואופן להעניק לגיטימציה לדפוס התנהגות ששונה משלה. היא פשוט בוחרת ל"מחוק" אנשים. לא טוב לה עם יוסי ועינב אז מבחינתה הם יותר גרועים מהאויב – בגדר זה נבלה וזו טרפה. ואם אחד מחבריה מעיז לבוא עמם במגע היא אוסרת זאת עליו. ממש האחות הגדולה שבתוך האח הגדול.

יבואו ויטענו שהתנהגותם של יוסי ועינב לא פחות טובה מזו של שיפרה וצבר? אני מוכן לשמוע. רק תגידו לי במה? האם יוסי ועינב נוהגים לרכל באותה מידה שעשו זאת רביעיית ראשל"צ (בדימוס)? האם הם התבודדו, הסתודדו והזעיפו פנים? האם הם מתייחסים לאחרים בעליונות ובהתנשאות? התשובה היא לא.

אז במה יוסי ועינב נאשמים? בבינוניות שלהם??

זו נקודה ששווה התייחסות כי אחרת לא אבין את המניע של ש"צ לפסול את הבובלינים.
פה נשאלת השאלה איך מגדירים בינוניות. מילון אבן שושן מגדיר זאת כך: "אמצעיות. טבעו של הדבר הבינוני, חוסר התבלטות בסגולה מיוחדת".

טוב, כעת אנו מתחילים להבין את מה שצבר ושיפרה ניסו לשדר לנו לאורך כל התקופה האחרונה. לעינב ויוסי אין בעצם סגולה מיוחדת, סוברים צבר ושיפרה, הם ניחנו אולי ברגש אך חסרה להם סגולה. אך כדי להבין מה באמת חסר להם אנו נדרשים לדעת מהי סגולה!

ושוב אנו נדרשים להגדרתו של אבן שושן: סגולה: "תכונה, מידה חיובית הצפונה במשהו או במישהו". הבנתי מתחדדת. יוסי ועינב חסרים מידה חיובית. האם גם אתם מסכימים?? אני דווקא מתקשה להסכים עם טענה מעין זו. האם העובדה שעינב טורחת כל יום שישי לבשל עבור כלל דיירי הבית תבשילים שלמדה בבית הוריה,אינה מלמדת על מידה חיובית? האם העובדה שיוסי האיר פנים לדיירים החדשים אינה מעידה על מידת הכנסת אורחים? חז"ל אמרו על כך: "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת בפני השכינה". ועוד הוסיפו: "הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".

בנקודה זו הרשו לי לשלול את הטיעון שמחזיקים בו רבים מתומכיה של שיפרה כאילו עינב ויוסי הם אנשים בינוניים. כי אם היו כאלה לא הייתה מתקיימת בהם ולו מידה חיובית אחת.

אבל נשאלת שאלה אחרת, האם התנהגותם של עינב ויוסי היא התנהגות ראויה? האם הצעקות של עינב והקללות של יוסי לא מלמדות על חוסר כבוד? האם שפתם הפשוטה, הכוללת שימוש בביטויים עממיים, אינה מציבה אותם בתחתית הסולם החברתי-תרבותי? התשובה היא ביחס למי? אין ספק שביחס לשיפרה וצבר ההבדלים גדולים ולא ניתנים לגישור בטווח הזמן המיידי. צבר ושיפרה הם בוגרי מוסדות אקדמיים, אנשי ספר וצרכני תרבות. יש להם נושאי עניין רבים ומגוונים והפגנת הידע שלהם בבית האח הגדול רק המחישה זאת ביתר שאת.

התקדמנו. הרמה האינטלקטואלית של צבר ושיפרה ממצבת אותם גבוה ביחס לשאר דיירי הבית. השיחה השקטה והנעימה המתנהלת ביניהם והטון הרגוע משייכים אותם לקבוצת האיכות. ובזאת אין ספק. אך האם בית האח הגדול הוא המקום הנכון למצוא שקט והתבודדות כפי שהשניים, צבר ושיפרה, השתוקקו לא פעם? האם לא היה ברור להם שהשהייה בבית תפגיש אותם עם אנשים שונים, בעלי רמה וסגנון שונים? האם לא נדרש מהם קורטוב של סובלנות כלפי השונה מהם?

הם כן הוכיחו לנו שהם מסוגלים לגלות סובלנות כלפי רנין הנוצרייה וכלפי לאון ההומו. שיפרה אף הוכיחה לנו שהיא מסוגלת לסבול התנהגות אלימה ואף למחול למי שנקט בה, אבל אין היא מסוגלת לסבול בינוניות. לדידם, אדם בינוני הוא אדם שאינו לגיטימי. מין ערסופוביה (פחד מצ'חצ'חים של תקופת דודו טופז) שמקבלת ביטוי בשמירת מרחק ואפילו בחרם.

במקרה של יוסי ועינב בובליל כבר ראינו שהבינוניות שמנסים ליחס להם, לא תופסת מים. אז נותרנו עם שפתם הדלילה, התנהגותם הערסית ואהבתם למוסיקה מזרחית. חסרי אופקים אמרתי? וגם פרובינציאליות אשקלונית מעוררת סלידה נדרש ממני להזכיר. שכחתי אולי עוד משהו? כי מדורת "שנאת החינם" זקוקה לעוד כמה גזרי עצים כדי להמשיך לבעור.

לעולם לא טענתי, בכל הטורים שכתבתי עד כה, שיוסי בובליל הוא דוגמא למופת להתנהגות ראויה. לא טענתי שעינב היא הדמות החיובית ביותר מקרב דיירי הבית. רק טענתי ששניהם ניחנו באינטליגנציה רגשית גבוה מאוד ובחוכמת חיים. לא בכדי דיירי הבית החדשים נדבקו אליהם ולא בכדי הצופים מזדהים עמם. המדיום הטלוויזיוני נועד להעביר מסרים ורגשות דרך המסך. והרגש שמייצרים עינב ויוסי הוא דבר שבבוא היום יחקרו בפקולטות למדעי החברה. ואתם יודעים מה? בסופו של דבר מי שהוא אמיתי עם עצמו ועם החברה, אי אפשר שלא לכבדו על אף כל המגרעות שלו. ובנקודה הספציפית הזאת נכשלו צבר ושיפרה כישלון חרוץ. כי אם שיפרה חושבת שלדרוש מלאון להפסיק לשיר את השיר שאהוב על עינב רק כדי לא לתת לה להרגיש טוב עם עצמה זו התנהגות מקובלת, אז שלא תתפלא שקהל הצופים יחשוב עליה שהיא נבזית ורעה. התנהגות זו מציירת את שיפרה בעיני כלא חכמה. נקודה. גם אם היא תרכוש עוד שלושה תארים ועוד עשר תעודות באוניברסיטאות ובמכללות.

בית האח הגדול היא האוניברסיטה של החיים. במקום תואר זוכים במיליון. אך לא מיליון השקלים הוא הדבר החשוב, אלא מיליון התובנות שהזוכה ייקח עמו בסוף התוכנית. והתובנה שלי היא אותה תובנה שניסה הילל להעביר לאותו גוי שביקש ממנו ללמדו את כל התורה כולה בזמן שהוא עומד על רגל אחת. וכך אמר לו הילל "ואהבת לרעך כמוך זאת התורה כולה על רגל אחת."

אתה מבין צבר? את מבינה שיפרה? קודם כל תהיה בן-אדם, תהיה רגיש כלפי האחר, תתחשב בו, תגלה הבנה וסבלנות, תדבר אליו בגובה העיניים ובחום, תקבל כל אדם בסבר פנים יפות, תקשיב למצוקותיו ולרחשי ליבו, תרחם עליו, תעצים אותו, תשמור על כבודו ועל זכויותיו.

ואני מבטיח לכולכם שאם כך היו נוהגים צבר ושיפרה, ציבור הצופים היה מעריך ומכבד אותם. היחס כלפי השניים היה שונה לאין ערוך הן בפורומים השונים והן בשיחות הרחוב. אך לצערי השניים, במקום ללמד את חסרי הידע ובמקום לקרב את החדשים ולאמצם לליבם, בחרו בדרך של בדלנות ואליטיזם. בדרך של שחצנות והתנשאות. בדרך של לעשות לחבריהם את מה ששנואי עליהם.

ולסיכום, בוא נשאל את עצמנו כמה שאלות יסוד:

• האם רכישת השכלה זה דבר חשוב? התשובה היא כן.
• האם שאיפה למצוינות והישגיות היא נשמת אפה של חברה תרבותית? התשובה היא כן.
• האם שימוש בשפה גבוה ונקייה מאפיינת אנשים תרבותיים ונאורים? התשובה היא כן.

אז היכן נמקם את הערך של התנהגות אנושית בסולם הערכים החברתי?

חכמים יהודים נתנו את דעתם על כך כבר לפני אלפי שנים, שקבעו נחרצות:

"דרך ארץ קדמה לתורה". והמבין יבין.